כעס

אז על מה אנחנו כועסים?

מה מקורו?

מהו שמו? או שיש לומר ימח שמו

הכעס מקורו בכליה, אותו איבר אשר אמון בין היתר 

על ניקוי הרעלים המאפשר קלות, זרימה וטיהור.

ובעודו מתבוסס בה ויוצר הוא משקעים, ייסורים המהווים 

חסימה אנרגטית, גופנית, תודעתית וכמובן רוחנית. 

אותה חסימה אשר שוהה היא ומתבססת היא באותה הכליה 

מבקשת להזכיר לנו כי בעת בה נבחר ולעיתים אף נתאמץ 

לשמר את הקושי וכי אז נדונו לאותה עמידה במקום, נוחים כי יהלכו עלינו שולל. שכן ייסורינו וכעסנו חוסמים את הדעת, את הכרת הטוב. 

כעס, משמעו 'כליה עד סוף', הוא משבש את הדעת, מכלה את הגוף, מחבל בזרימת החיים, מנתק הקשרים ובעיקר אינו מרפא/ה. כי אם מרפה כל דעתנו וכוחנו. 

ועל כן, קיימת חשיבות, כי בכל רגע נתון נוודא כי אינו מנת חלקנו. ובאשר הוא עולה, עלינו להשקיטו, להזכיר לעצמנו כי אין אנו בוחרים בכליה, כי אם בחיים. בתנועה ובדעת על פני ייסורים והתבוססות בדמנו. גם בעת בה אנו משוכנעים כי הצדק עימנו וגם בעת בה באמת נעשה לנו עוול. 

נשתדל תמיד לדבוק באמת ובאמונה ובהבנה כי אף על פי שכל אחד ואחת מהווים מרכז העולם איננו מנותקים מן ההקשר, מן החיבור. וככאלה אנו מיוחדים ובעלי משמעות עד אין קץ, אך גם מהווים חלק קטן ממכלול הרבה יותר רחב. ומשום כך אנו משפיעים ומושפעים, בעלי ערך וחשיבות גם מבלי שהיתר יכירו בכך. וככל שנשכיל להכיר בכך בעצמנו כך נרדוף פחות כבוד ונכעס הרבה פחות. 

אך עם הקלות באה גם האחריות להכיר בטוב ולהשפיע טוב. 

נשתה הרבה מים צלולים, נשיל את המיותר ובעזרת השם נשחרר ונתעלה, כי קל עף יותר גבוה 🤪