'מרשע לישע'- מחשבות על פוסט טראומה

בימים אלו אני מנהלת שיג ושיח עם אותה אחת אשר מתקשה לראות את אותו אור אשר טמון הוא בתוכה, מתקשה היא לראות את כוחה ומזורה. מתקשה היא לראות את הטוב מבעד לכל הרע אשר סובב אותה ושוכן הוא בחוויתה, ומבעד לכל אותן מילים אשר משקיעה היא בהן את הדעת בלי סוף היא מסננת כמבקשת מקלט כי ימצא בעבורה אותו האחד אשר ישא הוא בעבורה את אותה התקווה, את אותה הישועה. היא מדגישה בדבריה, את הצורך לעבור מן תפיסת אותו הרשע בחוויתה אל עבר אותו ישע. 

החיבור שבחרה בתבונתה הרבה לעשות בין שני המושגים, בין אותן המילים הוביל אותי לחשוב על הקרבה בין המילים וההדדיות המתרחשת בין האותיות. אותן מילים אשר מגלמות בתוכן את אותה האנרגיה, אותו התדר, כפי שירדו הם בעבורנו בבריאת אותו עולם. שכן כל אות נרקמת אל חברתה למן אותה הלימה באותה משמעות אשר נושאת היא על פני זו הארץ וכן בעולמות גבוהים. 

אותו הישע יש בו המאור ויש בו המזור. שכן קורא הוא דרך אותן אותיות ואותם תדרים אשר בהן טמונים הם את אותה התזכורת אל עבר אותו החיבור אשר לנו עם אותה הבריאה, עם אותו הבורא. שכן אותה אות יוד אשר נושאת היא ומביאה היא ביטוי לאותו תדר שייכות אשר לנו עם אותו הבורא ועם אותו השלם. שכן מהווה היא ומייצגת היא את אותה אות מחברת אשר מקבלת היא ביטוי באותו שם אשר מובא הוא לפנינו פעמים רבות בשמו של הבורא, יהוה, בספר הספרים. 

לבורא שמות רבים אשר לכל אחד ואחד מהם איכות וכוונה אשר באים הם בנו לצורך. ואילו אותו שם אשר חל הוא באותה אות מבקש הוא להדגיש בפנינו את אותו החיבור אשר לנו לאותה ההויה אשר לו ולנו גם יחד. שכן מהווה היא את הקטנה באותיות כאותה תזכורת להיותו ולו רסיס אחד בלבד מתוך מערך ומארג נשמתי בבריאה האלוקית. שכן בחר הוא להפיח בנו נשמת אפו למען יבואו בנו אותם חיים. שכן בהיעדר אותו החיבור אשר לנו עימו ועם הבריאה וכי אז לא יוותרו בנו אותם החיים. ואילו אותם חיים כחלק מאותו השלם הינם אינסופיים, שכן אין תם אורו אלא אין סופי כשם שגם אותן נשמות אשר לנו הן בעודן מהלכות על פני אותה ארץ והן באותם עולמות גבוהים. שכן אותם חיים אינם מפסיקים את אותו הקיום אשר להם אלא משנים את אותה צורה ושבים אל האור בעת בה מבקשות הן לעזוב את זו הארץ, את אותו עולם חוויה. 

אותו הישע בא הוא בנו ומתעורר הוא בנו בעת בה בוחרים אנו להכיר בהיותנו חלק בלתי נפרד למן אותה הבריאה ולמן אותו הבורא. שכן אז יכולים אנו לנוע על פני זו הארץ למן אותה הקלות אשר לנו בחוויה ולנו בהוויה ולנו בידיעה כי שמורים אנו ובטוחים אנו ושייכים אנו לאותו מארג מופתי ומושלם וככאלה ברי קיימא אנחנו בכל רגע ורגע נתונים. שכן, אותה אישה, המיוחדת ביופיה, באורה ובהוויתה מתקשה היא לראות את תכלית קיומה. שכן פעמים רבות חווים אנו על פני זו הארץ את אותן חוויות אשר מתקשה אותה דעת אשר לנו לשאת. שכן אותן ידיעות ואותן הבנות אשר טמונות הן באותה תודעה נשמתית אינן תמיד זמינות למען אותו חיפוש אשר לנו אחר הדבקות באותה אמת, באותו קול פנימי ובאותה השתייכות לאור הכללי. 

אותן טראומות כפי שמוגדרות הן בפינו בהן אנו מנפנפים לעיתים בקלות יתרה ולעיתים בביטול לכאורה, לנוכח אותה מציאות נתפסת ובכך חוטאים אנו לאותם אלו שחוויתם נשמטה תחת רגליהם. שכן בעת בה, נחשפים הם לאותו אירוע ו/או אותם אירועים חוזרים בהם מאבדים הם את אותו החיבור לאותה המהות ולאותה התכלית ואילו אז מאבדים הם את כל אותה חווית ביטחון באותו קיום אשר להם. שכן פעמים רבות יציגו אותם אילו, אשר חוו התקפה פיזית או מינית או שמה חשופים היו לקרב בין אם רק נתפס ובין אם באותו אופן פיזי או שמא חשופים היו להשפלה או ביזה באופן אשר לקח מהם לכאורה, את אותה חווית כבוד אישי על ידי אחר או על ידי מקרה או מקרים, את אותו קושי לשוב אל אותה חווית ביטחון. אותו ביטחון אשר נושא אף הוא בתוכו את אותה יוד בסמיכות לאותה בית אשר מהווה ביטוי לאותו בית אשר לנו, אותו מרחב בטוח ושמור המספק בעבורנו את אותו גבול אשר מאפשר לנו תנועה מתוך אותו שחרור יחסי מבלי אותה חדירה ואותה חודרנות אשר לאחר אל עבר אותו המרחב אשר לנו. 

פעמים רבות ניתן יהיה לראות כי אותם אלו אשר נחשפו לאותן טראומות חוזרות ונשנות יבטאו הם את אותה חווית חודרנות בין אם באותם 'פלשבקים', אותן התנתקויות, אותן חרדות ואותם פחדים. שכן חווים הם התקפה חוזרת ונשנת אל עבר אותם חושים אשר להם, אשר אמונים הם על אותה החוויה אשר לנו בעולם הזה. אותה התקפה חוזרת ונשנת על אותם חושים מבקשת מהם לשוב אל אותה חוויה אשר להם בעולם הנוכחי. שכן בעת בה, חווים הם היעדר ביטחון כתוצאה מחשיפה לאותה פגיעה ואותה חודרנות ואילו אז כאילו מבקשים הם להפסיק לחוות את אותו עולם ומתכנסים לכאורה, אל אותו 'מרחב בטוח', אותו בית אשר להם הן הפיזי והן הרגשי וודאי החוויתי והתפיסתי. שכן אז חוזרים הם שוב ושוב אל אותה חווית תלישות כמי אשר מנסה הוא למצוא את אותה הדרך חזרה אל אותו רגע בו נתערערה בהם אותה חוויה ארצית של ביטחון, של חיבור ושל אותו ישע אליהם הם משוועים. 

אותו ישע אשר בעבורם, טמון הוא בשובם לעולם החוויה. שכן שבים אנו אל פני זו הארץ למען נתעלה באותם עולמות גבוהים דרך אותה חוויה ודרך אותה למידה אשר לנו באותו עולם חוויתי אשר לנו. שכן בעודינו אותן נשמות, אותו אור ואותה רוח אשר בנו ואינה מתאפשרת לנו אותה למידה ואותה חוויה אלא בתוך אותם גופים פיזיים אשר לנו בלבד. ועל כן שבים אנו אל אותו עולם חומר, אל אותו עולם חוויה למען נלמד על 'בשרנו' דרך חושינו, ודרך חוויתנו עלו נעלה אל עבר אותם יעדים נשמתיים אשר לנו אליהם לחבור. 

באם נשוב אל אותה ייחודית, חשוב יהיה בעבורנו לתת את הדעת, למען הבנת הקורא, לאותו רצף אירועים בלתי פוסקים אשר בחוויתה. שכן חוותה היא את אותו הרשע כפי שנתפס בחוויתה וכך גם לתפיסתי, על בשרה פעמים כה רבות באופן אשר הותיר חוויתה כאותו כלי שרת בלבד העומד הוא בשירות האחר. אותה חווית ריקנות וחוסר תועלתנות עשוי לתאר רבים וטובים אשר נחשפו לאותן חוויות אשר הותירו בהם חותם ונישלו אותם למן אותה המהות ואותו החיבור ואותה הקיימות ואותה החשיבות אשר להם הן בעבורם והן בעבור כולנו. שכן נכון יהיה להזכיר להם שוב ושוב עד כמה ייחודיים הם באותה בריאה ועד כמה קיומם וחשיבותם על פני הארץ ובאותם עולמות גבוהים אינו מוטל הוא בספק. שכן מהווים כל אחד ואחת מהם אותו הניצוץ האלוקי אשר הושם פה למען תועלתם ותועלת הכלל. שכן מהווים הם חלק בלתי נפרד מאיתנו וכי אינם פחותים ואינם פגומים ומעל הכל ברי קיימא הם ובעלי משמעות הם כמו גם כולם. 

אותה חווית ביטחון אשר מתערערת בהם מותירה אותם כואבים ומדממים באותו שדה קרב, כמי אשר אין אדם אשר יכול לבוא להושיעם ולהצילם מפני אותו כאב ואותו חושך ואותו רשע. ואילו בעודם מוטלים בגופם על פני אותו שדה וכי אז חשים הם כמי אשר אינו בר קיום. שכן מוטלים הם מבלי אותה יכולת לזוז, משותקים, נענקים תחת אותו כאב ואותה עלטה ועל כן בוחרים הם להפסיק את אותו החיבור אל אותה החוויה, שכן קשה היא מנושא. 

ועל כן, אותו ריפוי אשר להם יבוא הוא וישוב הוא בהם דרך אותו החיבור האנושי, דרך אותם אילו חושים, מגע, הרחה, ראייה, שמיעה, טעם ודיבור. שכן דרך אותם החושים ועידודם שלב אחר שלב, לצד אותו קשר אנושי חם ומלווה אשר ינסך בהם את אותו ביטחון לשוב ולחוות, להרגיש ולהתמיר את אותם שיעורים אשר להם, וזאת על אף אותו קושי ואותם אירועים אשר נתפסים כקשים מנשוא. 

אותה חווית ביטחון אשר להם הינה הכרחית בדרך לאותה הישועה, שכן תחילה עליהם לחוש עצמם כאותם גופים חיים אשר מוטלים על פני אותה ארץ באותו שדה קרב. עליהם לשוב ולחוש את אותו אוויר חודר לאותן ריאות ומפיח בהם שוב ושוב את אותם חיים בכל רגע ורגע נתונים, עליהם לשמוע את אותן מילים כפי שיוצאת הם מן הלב ומן הפה וכן זקוקים הינם לראות את אותם פנים אהובות ומחבקות אשר רואות הן את כאבן ולמרות זאת מחבקות אותם אל ליבן. וכן זקוקים הם לאותה אוזן קשבת ואותה הכוונה ושיח כשם שזקוקים הם להביט באותה מראה ולחזות באותה התנועה ואותה ההבעה אשר על פניהם כאותה דמות אשר מפיחים בה חיים. וכן זקוקים הם לאותו מגע מרפא, תחילה עדין וקרוב ומאוחר יותר נוכח יותר ומחבק יותר, כל אחד בהתאם לאופי אותה טלטלה אשר חווה. וכן זקוקים הם לטעום את כל אותם טעמים מגוונים ושונים אליהם אולי עוד טרם נחשפו או שמא מעלים הם בהם את אותם געגועים לימים בהם חשו ביטחון ואחדות בחוויה.

ומעל הכל זקוקים הינם לאותו חיבוק עז ואמיץ, כנה ואמיתי מן אותה הסביבה אשר להם. שכן, אותם תסמינים אשר חוזרים הם ומתפרצים הם וחודרים הם את חוויתם מבלי הפסק מהווים אף הם את אותו איום קיומי אשר להם וחוזר חלילה. שכן חווים הם שוב ושוב את אותן חוויות למען אותה התפקחות אשר להם ואותה גדילה אשר להם, ומעל הכל למען אותה בחירה אשר להם לחבור אל אותם חיים ואל אותה חוויה אשר להם. אך זקוקים הם לאותו זמן ואותה התכווננות כללית ואותו כבוד. שכן בעת בה, חשים הם את אותה חדירה אל אותה הוויה אשר להם ויסוגו שוב ושוב אל אותו מקום מוכר, אל אותו שדה קרב, מבלי למצוא ואף מבלי לחפש את אותה ישועה ויוותרו הם מוקפים באותו הרשע. ועל כן, החלו את אותם תהליכים עם אותם אלו אשר אהובים על ידכם או אותם אלו אשר סביבכם החווים קושי לשוב אל אותו עולם חוויה תחילה על ידי גירויי כל אותם חושים כל אחד בדרכו וכל אחד על פי אותם חושים אשר חש הוא מותקף על ידם שוב ושוב. אך עשו זאת באותו כבוד אשר לכם בעבורם בעדינות ובאהבה ובכוונה הנדרשת וראו מה טוב.