מטראומה לתמורה

טראומה הינה אותה תרעומת אשר לגוף ככלי שרת בעבור אותה נשמה לבטא בעת בה נחשפת היא לאותם אירועי קצה אשר בכוחם לטלטלה לעבר אותה התפקחות נדרשת. אותה טראומה כפי שמכנים אנו בהגה לועזית הינה אותה פגיעה באותה הוויה ואותה חוויה אשר לנו על פני זו הארץ. שכן כל אותם אירועי קצה אשר מערערים בנו את אותה אחיזה אשר לנו באותה נשמה אשר מרחפת הינה מעלינו ומפיחה בנו את אותם חיים. שכן אז כאילו הייתה היא נתלשת למן אותם גופים אשר לנו אשר נותרים מונחים הם על פני זו הארץ, וסופגים הם את אותן מהלומות אשר אינן עומדות בהלימה את תפיסתנו לחיים וליכולתנו בהם לאחוז. שכן אז נותרים אותם גופים מוטלי קרקע משוועים שוב אל פני אותה אדמה ממנה נגזרו הם, בעוד אותה נשמה אשר בנו מנסה לשוות בנו ולפעם בנו חיים מחדש.

אותה תרעומת אשר לה כאותו שעון מעורר מקבלת היא ביטוי על ידי אותם תסמינים אשר מכנים אנו "פוסט טראומטיים", שכן אז מבקשת היא להשיב בנו את אותם החיים על ידי השבתנו לאותה חוויה אשר נלקחה מאתנו בעת אותו אירוע קצה. שכן אז מבקשים אנו ואותם גופים אשר לנו לשוב אל אותה אדמה אשר מכילה אותנו בתוכה, בביטנה ובה מוגנים אנו מכל נגע ומחלה, אך בעודנו עטופים על ידי אדמת הארץ הקדושה, וכי אז אין ביכולתנו לחוות את אותה חוויה לשמה שבים אנו אל פני אותה הארץ, ודרכה ביכולתנו ובזכותנו לעלות ולהתעלות באותה הרוח הגדולה אשר טמונה היא בנו. 

הנתק מפני אותה חוויה באותו אירוע קצה מהווה הוא אותה הגנה מפני אותו אירוע אשר דעתנו אינה יכולה להכיל ובצדק. שכן אין האדם נותר כשהיה בעת בה נחשף לאותם אירועים משני חיים. שכן לאחר אותם אירועים אשר נותרים הם בחוויתו יום וליל, כאותה תזכורת לאותם רגעים אחרונים בהם נוכח היה הוא באותו עולם חוויתי. וזאת בכדי להשיבו לכדי אותה חוויה ממנה יוכל הוא להמשיך להתעלות באותה הרוח אשר בו. ומתוך אותה חוויה יוכל הוא לצמוח גם באם יבחר הוא באותו נתיב שונה. שכן אז אוחז הוא באותם "חיים שניים" אשר ניתנו בעבורו ואילו הוא אשר בחר בהם שוב. שכן אותם חיים ניתנים הם בנו, בעת בה מבקשות אותן נשמות אשר בנו שוב אל אותם חיים ואילו אותם אלו אשר חוו ונכבו על ידי אותם אירועים המאיימים על הוויתם והיותם נאלצים הם לבחור חיים פעם נוספת לשם אותה התעלות אשר להם לחבור לתוכה. 

הבחירה באותם חיים מחדש אין בה מן הקלות, שכן כאילו מבקשת היא להפיח בהם את אותם החיים מחדש. ובכך כאילו נאלצים הם לוותר על אותם חיים אשר נותרו מוטלים באותן שדות איימה ובאותם אירועי קיצון. ועל כן, מן הראוי יהיה כי נסייע בידם של כל אותם אלו את הרצון לחבור לאותם חיים חדשים, ולזמנם אליהם למן אותה הבחירה. ובאשר תשוב נשמתם למן אותו "הנתק", לכאורה, שכן חוויתי הוא ולא מן ההכרח, וכי אז יחושו הם מחוזקים למן אותה ההתעלות אשר ניתנה היא בהם ואפשרית היא בעבורם. שכן הם אותם אלו אשר בחרו ובוחרים הם חיים בפעם השנייה ולעיתים אף יותר בחייהם, כאילו נולדו הם מחדש, בגופים חדשים, במבנים חדשים ובכוחות מחודשים אשר טרם הכירו הם בעצמם.

הבריאה כולה מתגייסת היא בעבורם למען תעניק להם את אותם חיים ותשרטט בעבורם את אותם נתיבים אשר בהם משמעות פנימית וחיצונית אשר טרם ידעו והיכרו קודם לכן, באותם חיים קודמים אשר להם. וכי אין במילים אלה לבטא את אותו נתק מאותו חיבור אל אותה נשמה אשר בהם כי אם להביא בנו הדגש על השינוי אשר נלווה לאותה בחירה מחודשת באותם חיים מחדש המביאה עמה אותן תעצומות ואותה אחיזה בחיים ואותה חוויה מחוזקת באשר בוחרים הם בה.

ועל כן, מן הראוי יהיה בעבורם ובעבורנו כפרטים וכחברה כי ניתן ידינו לסייע בעבורם את השיבה אל אותו עולם חוויה למן אותה הקלות. שכן תחילה כאותו "תינוק" יזדקקו הם לאותו מגע מרפא, לאותה אוזן קשבת, לאותם גירויים התחלתיים, לאותן חוויות ראשוניות אשר טרם חוו הם. ובכלל זה, יש לתת את הדעת לאותן חוויות אשר אפשריות הן ומקבלות הן ביטוי בעזרת אותם החושים אשר ניתנו הם בעבורנו והוטמנו הם באותם גופים אשר לנו.

דרך אותה חוויה חושית וגופנית נסייע בידם, בעזרת השם, לשוב אל אותו חיבור אשר להם עם אותה נשמה ועם אותה חוויה למן הקלות. שכן אותו חיבור אשר לכאורה "ניתק" הוא זקוק הוא לעיסוי וחיזוק, והסרת אותו הרצון 'ההישרדותי' אשר להם להפסיק באותה חוויה טבעית, שכן בנוכחותה כואבת היא בעבורם למדיי. 

אותם חושים אשר לנו הם אשר מאפשרים בעבורנו את אותה חוויה לשמה שבים אנו באותם גופים אל פני ומתוך האדמה. אותם חושים בהם ראייה אשר מתפקידה לנתב בנו את האור, השמיעה אשר מתפקידה לאפשר לנו ובנו תנועת הצליל והקול, חישה אשר מתפקידה להרבות בנו מגע וידע וזריעה, הרחה אשר מתפקידה לחבר ולהזכיר בנו הרוח וככזאת אף מסייעת בנו היכולת להבחין בין אויב לאוהב. ולבסוף אותה הטעמה אשר מתפקידה להוסיף בעבורנו טעם לחוויה ולהזכירנו כי קיים בנו הטעם, בעבור הבריאה, כל אחד וטעמו על תרכובתו הייחודית. 

ולכן באשר מבקשים אנו לתת, בעבור כל אותם אלו אשר חוו ונכבו על ידי אותם אירועי קיצון, וכי מן הראוי והנכון יהיה לאפשר בעבורם את אותה הגישה לאותם עולמות חוויה על ידי אותם חושים. שכן, ככל וישובו הם אל אותו עולם חוויה כל אחד על פי אותה מוכנות ובחירה אשר לו. וכי אז יוקלו בהם כל אותם תסמינים וסממנים וחוויות מאיימות אשר יבקשו להשיבם אל אותו רגע בו נוצר, לכאורה, אותו נתק למן אותה החוויה אשר להם. שכן להזכירכם כי בחרו הם באותו נתק למען אותו שימור עצמי מפני אותה עוצמה אשר חוו הם באותה העת, כל אחד על פי חוויתו ויכולתו להכיל.

אכן מדובר באותה תגובה טבעית אשר לאדם החשוף לאותו איום ממשי או תפיסתי על חייו. שכן באותה עת כאילו בוחר הוא "מוות" על מנת להפסיק את אותו כאב או אותו פחד אשר קיצוניים הם בעוצמתם וכי אין ביכולתו להכילם ולשאת אותם. ועל כן, כאילו משחרר היה עצמו אל הלא נודע, שכן איבד הוא את חווית הביטחון באותו קיום אשר לו ואותה המשכיות אשר לו, שעד לאותה העת ככל הנראה אינה מוטלת הייתה היא בספק. 

ועל כן, מן הראוי ומן הנכון יהיה תחילה, בעבור כל אותם אלו אשר באים הם עימם במגע מרפא, בין אם בן משפחה, בין אם חבר, בין אם אוהב, בין אם איש רפואה, בין אם מטפל, להכיר תחילה באותו הקושי אשר חווים הם למן אותה הבנה והכרה כי ביכולתם לשוב אל אותם חיים גם אם שונים הם. וגם אם יטה מסלולם לאותם נתיבים חדשים, וכי ידעו הם וכל אותם קרובים עליהם, כי בכוחם לעלות ולהתעלות ולהתחזק אלפי מונים ועימם לחזק גם את כולנו. בכוחם ובעוצמתם ובבחירתם יזכירו הם לנו לבחור, להחזיק ולחיות חיים.

בגופם נושאים רבים מהם בעבורנו תזכורת, וברוחם מזכירים הם לנו ויזכירו הם לנו, וילמדו אותנו משמעות הבחירה והאחיזה באותם חיים, כי יהיו הם אלו אשר בחרו בהם ואחזו בהם על אף כל אותו הקושי. וכי יכלו הם ליפול, אך בחרו הם חיים. ובכך העניקו ומעניקים אף לנו חיים. שכן קמים הם כאותו 'עוף החול' למן העפר, למן השכול, ובתעצומות ובעוצמות יוצאות דופן דובקים הם בחיים. ובכך מפעמים הם חיות הן בסביבתם והן בעבור כולנו.

אותה בחירה בחיים מהווה היא בחירה בשובם אל אותו עולם חוויה, אשר רבים מתוכנו איננו נותנים בהם את הדעת. שכן מקפידים אנו לאכול מזונות אשר טעמם נדמה כי אבד מזמן, שכן כל אותם חושים אשר לנו דעכו הם ואיבדו הם מרגישותם ועוצמתם. דמו לנגד עיניכם את אותו חקלאי אשר מעבד את אדמתו וקוטף פירותיו חזור ונשנו לאורך כל אותם שנים. וכי אז מתחספסות ידיו ודעותיו תתגבשנה. וכי אז מתקשה לחוש את אותה אדמה כבראשונה, ויתקשה הוא להריח פירותיו כבראשונה. שכן אז יושפע ריחם מריבוי ניסיונותיו.

כאותו חקלאי מהווים אף אנו, שכן נחשפים אנו חזור ונשנו לאותם רעיונות חוזרים, מריחים וטועמים ריחות ומטעמים דומים, ומרבים אנו להאזין לשיחות דומות ורעיונות חוזרים. וכן נחשפים אנו למגע ויצירה אשר אינם מזינים את הדעת והרוח בהתאמה. ועל כן, לאורך הזמן דועכים חושינו ומאבדים מרגישותם הרבה. שכן אין אדם בוגר אשר מרבה הוא להיחשף לאותם מאכלים אשר טרם טעם הוא, ולריחות אשר טרם הריח ובאם עושה הוא כן, חווה הוא זאת בצמצום היחסי לחוויתו של העולל.

שכן אותו תינוק אשר נחשף הוא לראשונה לכל אותם טעמים ולכל אותם ריחות ומרקמים ויצירה וכן לאותם צלילים, לקול אימו ואביו, למנגינה, לשיר שגורם לו להניע את גופו על פי אותו מקצב. מהווה הוא אותה נשמה אשר כמהה היא לחקור ולחוות את אותו עולם. מבקש הוא להיחשף לכל אותם גירויים אשר ניתנים הם וזמינים הם בעבורו. ועל כן סקרן הוא ומבקש הוא צמיחה וגדילה ועימם יצירה וחוויה על כל המשתמע מכך. וכי אין זה מן המקרה כי אותם תינוקות אשר נחסכה מהם האפשרות לגדול ולהתפתח לאור כל אותם גירויים, יגדלו במרבית המקרים לצפות בעולם הרחב דרך עולמם החוויתי המצומצם או שמא ישאפו הם לאותן חוויות קיצון אשר יעוררו בהם את אותה חוויה ראשונית אשר חסרו הם בשנות התפתחותם הראשונית.

ועל כן, קיים אותו הצורך להשיב את כל אותם אלו אשר חוו הם את אותם אירועי קיצון ואותה בחירה ב'ניתוק' מאותה חוויה, לשוב אל אותה חוויה חושית ראשונית. בין אם על ידי חשיפה לאותם טעמים ולאותם ריחות חדשים אשר טרם חוו הם. ובין אם בחשיפתם אל אותם מרקמים אשר בעבר דחו הם, שכן סביר כי לא נחשפו אליהם זמן מה, וכן לסייע בהם חשיפה לאותם צלילים מוכרים ואהובים תחילה ומאוחר יותר גם לקולם שלהם בין אם על ידי הקלטה ובין אם על ידי הסרטה, וכן מן הראוי יהיה בהדרגה לחשוף אותם לאותו מגע מרפא תחילה בעדינות ומאוחר יותר בהלימה ובהתאמה לתחושותיהם. 

שכן באותם תהליכים חשוב יהיה לתת את הדעת לאותו חוש אשר מושפע הוא בהם יותר מכל. שכן יהיו אותם אלו אשר ישובו לריחות אותה חוויה. ויהיו אותם אלו אשר יראו אותם מראות. ויהיו אותם אלו אשר ישמעו אותם קולות. ויהיו אותם אלו אשר יחושו אותן מהלומות. ויהיו אותם אלו אשר יטעמו את טעם השפלות. ועל כן מן הנכון יהיה כי נבחר את אותם חושים אחרים תחילה לצורך אותה התרגלות ואותה הפתיחות אשר להם אליה לחבור ומתוך התחזקות החיבור לכל אותם חושים אחרים ותוקל בעבורם החבירה אל אותו חוש עיקרי אשר נותר כנושא אותו נטל התזכורת לקולה של הנשמה, לשוב אל מהות אותו החיבור ואל אותו עולם חוויה. 

עלינו ועליהם יהיה לתת את הדעת לאותו חוש ראייה אשר בכוונתו ויכולתו לתעל בעבור כולנו את האור פנימה. אך גם מאפשר התבוננות פנימה אל עבר אותו אור פנימי אשר מופקד בנו משחר הבריאה. אותו אור אשר מהווה הוא אותו ניצוץ אלוקי, אשר בכוחו וביכולתו להפיח ולהאיר בנו את אותם חיים ואותם נתיבים אשר נכונים הם בעבורנו, ועודם מונחים עוד לפנינו בעודנו צועדים על פני אותה הארץ. אותה צפייה ואותה אלומה אור מכוונת, הם אשר נוסכים בנו את הציפייה והביטחון לקראת אותו מסלול ואותה דרך אשר מונחת היא לפנינו. ואילו אותם אלו אשר חוו ונחשפו לאותן חוויות קיצון, אשר מטלטלות הן את אותה הדרך ואת אותו הנתיב, נותרים הם בצד אותה הדרך כמי אשר אין ביכולתו עוד תקומה וכמי שכבה אורו, ואינו יודע הוא לאן לצעוד.

ועל כן מן הראוי יהיה לתרגל עם כל אחד ואחת מתוכם את אותה התבוננות באותן אלומות אור אשר נוכחים הם לצידן, ולכוונם כלפי פנים הן פיזית והן רעיונית לצורך אותה הארה פנימית אשר מתבקשת היא בעבורם. שכן אותו אור פנימי אשר להם, קיים הוא וחזק הוא ובוהק הוא, אך נסתר הוא מעיניהם הרואות, שכן נחסם הוא על ידם וכי לא יכולים הם לשוב להביט בו, לעיתים מתוך החשש שמא לנוכחותו יחשפו הם לגודל המאורע ולגודל הכאב ולגודל האיום אשר חוו ואשר שורר הוא בהם. ועל כן מן הנכון יהיה לתרגל עימם באותה הדרגה ומתוך כבוד אשר נדרש, לכל אותם תהליכים בהם תבחרו, לאותה עוצמה ואותה חוויה ולאותה הוויה אשר להם. שכן ראויים הם לכבוד ולעדנה אשר מתאימה היא בעבורם על פי בחירתם בלבד. 

שכן עצם הבחירה עצמה יש בה הכוח לרפא וממנה להתרפא. שכן אז בוחרים הם, הם ולא אחר, וככאלה בלבד ברי קיימא הם ובעלי יכולת בחירה והשפעה ומסוגלות ועוצמה, ועל כן זה מבורך עד בלי די. שכן באם חווים אותם מלווים אותן התנגדויות לתהליך זה או כל תהליך אחר אשר ברצונכם להציע בעבורם, חזקו תחילה את זכותם לבחור ולעצור ולהשפיע ובעיקר לנתב הם ולא אחר את דרכם. ואילו כל המלווים מתפקידם להציע ולחשוף אפשרויות אשר ביכולתם לסייע בידם ותו לא. וראו מה גדולה תהא תקומתם באם בחרו הם ולא למן אותו אילוץ או סיפוק רצון האחר.

מדובר באותן נשמות אשר זקוקות הן לסלול מסלולן מחדש על פי ראות עיניהן הרואות ואשר אינן רואות. וכאותן נשמות אשר נאלצות הן לגשש דרכן מתוך אותה אפלה, וזאת על ידי כל אותם חושים וכל אותן יכולות אשר להם. אך ובאשר מתקשים הם עשות כן, וכי אז נזקקים הם תחילה לאותה תאורה קלה, אותו קול חיצוני עדין ואותה יד מכוונת רכה אשר בכוחם להזכיר להם את אשר נוכח הוא בתוכם.

שכן בתוכו ובנשמתו של אחד ואחת העוצמה והתעצומות לקום ולהיבנות מחדש, חזק יותר, בעל משמעות גדולה יותר בעבור כל עם ישראל. שכן מדובר באותן נשמות בעלות עוצמה, שרידות וכוחות לאין שיעור. שכן בנופלם קמו הם ואחזו חיים. וכי אף על פי כי חשים הם את אובדן אותם חיים אשר סטו הם ממסלולם, וכי מרבים הם לחוש חסרי אונים ותועלת כמי שחוו עצמם מוטלים ללא כוח התנגדות.

אך עליהם דעת והבנה ובעבורם נהיה תזכורת כי אותה אחיזה באותם חיים, על אף אותם איומים, היא לכשעצמה תועלת מאין כמותה, והיא כשלעצמה מעידה על עוצמות יוצאות דופן, והיא לכשעצמה מעידה על גדולתם ועוצמת ידם, והיא לכשעצמה יש בה הכוח לברוא עולם ומלואו. וכבעלי כוחות יוצאי דופן אלה ביכולתם לברוא בעבור כולנו עולמות חדשים, טובים יותר וחיים יותר. ביכולתם לברוא ולצמוח ולהצמיח נתיבים חדשים בעלי משמעות ענפה הן בעבורם והן בעבור היתר. ולא להמשיך לצעוד למן ההכרח והמצופה, כי אם למן הבחירה לשוב ולחוות ולהעז לטעום טעמים חדשים שטרם טעמו, להיחשף לחומרים בהם טרם בנו, להריח ריחות נעימים ועזים שטרם הורחו, לראות מראות שטרם ראו, לשמוע קולות שטרם שמעו. ולצרף את כולנו לחוות חוויות ראשוניות אלו עימם כדרך חיים אשר תעודד סקרנות, תעורר את הדעת למחשבות חדשות ותניע ליצירת נתיבים חדשים בעולם של כולנו. 

בעזרת השם חושו, תחוו ותחיו.