חרדה

חרדה כפי שמרבים אנו לכנות אותה הינה תולדה או תופעת לוואי להיעדר האמונה ותחושת הביטחון אשר לנו בעצמנו, בקיומנו, בסביבתנו ויותר מכל בהוויתנו. החרדה מהווה היא 'אזעקת שווא' שכן אין בה מן המהות האמיתית פרט להסבת תשומת ליבנו לעובדה כי איננו חשים בטוחים וכי איננו מאמינים דיו בקיומנו ובהוויתנו. הקיום האנושי, החיים אשר ניתנו לנו הוענקו לנו על ידי מערכת אשר גדולה היא מאיתנו באלפי מונים. אותה מערכת של אור ואהבה, היא אשר יצרה את הבריאה והעניקה הן לנו והן לחי, לצומח ולדומם תכלית וביטוי ועשתה זאת לשם אותה צמיחה אשר לנו ברוח ובכך להתחזקות ה'אור הכללי' אשר הגדלתו מהווה תכליתנו. באשר אנו מהלכים באותו עולם חומר בהיעדר תחושת ביטחון ובהיעדר אמונה בתכלית אותו קיום אשר לנו נטה לסבול מאותן חרדות כדרך להוביל אותנו אל ההבנה כי שמורים אנחנו ובטוחים אנחנו באותו עולם חומר כשם שבטוחים אנו באותם עולמות גבוהים. שכן, ככל שנטה לחשוש מפני אותה פגיעה אשר לרוב אינה מגיעה נתחזק בהבנה כי שמורים ובטוחים אנו אלא שבפועל אותו עיסוק בלתי פוסק באותם פחדים אשר אין בהם מהות, לרוב יביא הוא את הרעה כדרך ללמד אותנו כי אותו עיסוק עצמו הינו הרעה החולה. שכן, אילמלא עסקנו בו ללא הרף לא היה מן ההכרח כי יבוא הוא עלינו כלל ובאם היה מגיע אלינו לא בהכרח היינו מתייחסים בו כשם שמגיע הוא באשר דרוכים אנו וממתינים ללא הרף.

הפרעות החרדה כפי שמכנים אנחנו בשמות שונים ובתתי סעיפים נובעות הן על כל ההסתעפויות כולן, מאותו פחד קיומי ואין אותו פחד מתייחס לפחד מפני הקיום עצמו בהכרח אלא מן הפחד לא לבטא את מהות אותו קיום אשר לאותו אדם באותם עולם חומר וכן בעולמות גבוהים. פעמים רבות, נראה כי אותם אילו אשר מלינים על חרדות יבטאו את הצורך בתחושת ביטחון הן בשל מחסור בחווית ביטחון בילדותם המוקדמת והן בשל חוסר ביטחון באותו תהליך אשר להם לעבור, המקבל ביטוי במה שמכנים אנחנו "חוסר ביטחון עצמי". אותו חוסר ביטחון נובע הוא בין היתר מהיעדר הבנה והיעדר אמונה בנו ובדרכנו ובמהותנו בעולם. אמר המרן יעקב ישראל קנייבסקי הידוע בכינויו הסטייפלר ז"ל בהתייחסותו למה שמכנים אנו "מחלה נפשית" כי מקורה הינו ב"חוסר השלמת הנפש כשאינה פועלת מה שנאותה לה מפי טבעה היחידי" ובכך מתייחס הוא למהות ולמסלול הייחודי אשר קיים בעבור כל אחד ואחת מאיתנו. למעשה, מבקש הוא להזכיר לנו כי כל אחד ואחת מאיתנו מהווים נשמה ייחודית לצורך אותה למידה ולצורך אותה התנקות והתעלות רוחנית ואילו באשר איננו מהלכים בדרכנו הייחודית לנו ובאשר איננו מביאים לכדי ביטוי את אופיינו הייחודי ואת עשייתנו הייחודית נטה אנחנו לאותה חרדה קיומית. שכן, איננו מקיימים את אשר לשמו חזרנו לעולם החומר וזאת למען נשכיל להתעמק ולחפש בתוכנו את אותו נתיב אשר ייחודי לנו ובאשר נלך בו נחוש את אותה הקלה שהינה תוצר של אמונה בדרכנו, בייחודיותו ובהוויתנו. שכן, אז נגשים את סיבת קיומנו ולא נחשוש עוד.

אותן חרדות אשר באות לכדי ביטוי בכולנו בימים אילו נובעות הן מתוך אותה נטייה טבעית או נכון יותר תרבותית להלך בדרכם של אחרים או בדרך אשר הוכתבה בעבורנו על ידי כל אותם אילו אשר חשים כי הם נבונים יותר, חזקים יותר, משכילים יותר, מצליחים יותר וכדומה. התרבות היום הינה בעייתית מסיבות שונות אך הסיבה העיקרית טמונה היא בתכתיבים תרבותיים חיצוניים אשר אינם מתייחסים ואינם נותנים מקום לאותה ייחודיות אשר לכל אדם ואדם. ההתעלמות מאותה ייחודיות מובילה לאותה תופעת "עדר" שבה אנו הולכים ובוחרים באותם מסלולי חיים, באותה עשייה ובאותה סביבה אשר מספרים לנו כי היא הנכונה בעבורנו. אך כאן יש לתת דעתנו האם אותן בחירות אשר לנו מספקות את אותה תחושת התעלות, השלמה וקבלה אליה אנו שואפים באמת או שמא מהוות הן הליכה באותו טוואי אשר הוכתב בעבורנו. מן הראוי יהיה לבדוק לכל אורך הדרך, האם חשים אנו התעלות אמיתית או מזויפת? האם היוקרה והמעמד אשר סיפרו לנו כי נחשקים הם משרים בנו סיפוק ושמחה אמיתית או שמא אינם? באשר חש אדם ביטחון וכמי שחש סיפוק בעשייתו, אשרי הוא. אך באשר חש אדם חרדה, דכאון או סתם חוסר סיפוק והשלמה עם עשייתו והוויתו יש לתת את הדעת, היכן סוטה הוא ממסלולו והיכן מוותר הוא על ייחודיותו ובכך מתערערת בו תחושת הביטחון בקיומו או נכון יותר לומר בהגשמת תכלית קיומו. עוד יש להבין, כי היעדר תחושת הביטחון שלובה היא בהיעדר אמונה.

איינשטיין הגדיר חושך כהיעדר אור וגם כאן בהיעדר האמונה נותר הפחד. שכן, אין אני אמון על דבר וככזה חסר אני תכלית. על כן, יש לסייע לכל אותם פונים אשר חשים ומבטאים חרדה בדרכים שונות ומגוונות למצוא בעצמם את האור, להזכיר להם יותר מכל שקיימת להם המהות והתכלית באותו עולם חומר וכן בעולמות גבוהים. אך יש לתת גם את הדעת לאופן ביטויים את אותם פחדים ואותם חרדות. שכן, דרך ביטויים ניתן ללמוד רבות על אותה ייחודיות אשר אותה הם מחפשים. שכן, באם מבטאים הם חרדה העוסקת לצורך העניין מטיסה או מגבהים יש להפנותם להתבוננות אמתית באותה תפיסת גובה אשר להם הן הפיזית בהשוואה לאחרים והן הרוחנית בהשוואה לעצמם. שכן, ככל שיגביהו גובה רוחנית תוקל עליהם הדרך ותאבד אותה חרדה ממהותה כתזכורת לאותה ייחודיות ולאותם אתגרים נשמתיים אשר לאותו אדם. עוד ניתן להוסיף כי בעת בה בוחר אותו אדם להיכנס לאותו תהליך התבוננות ולהתחייבות להתחזק באמונה הן בעצמו והן בבורא ובבריאה כך יחוש הוא שוב תחושת ביטחון.

שימו לב, כי פעמים רבות בחדרי טיפול שונים ידווחו אותם אילו אשר הלנו על חרדה כי חשים הם יותר ביטחון וזאת אפשרי משום אותו אמון אשר נותנים הם באותו מדריך או מטפל אשר משרה בהם תחושה זו ומעצם כך מתחזקים הם הן באמונה והן בביטחון. באשר לאותם אילו אשר חוו טראומות אשר עירערו בהם את תחושת הביטחון והאמונה בבני אדם ובעצמם לעיתים באופן כמעט מוחלט, ניתן לומר כי מוצפים הם באותה חרדה קיומית בעוצמה גבוהה למדי המצריכה בניית אמון במרחב בטוח לאורך זמן. שכן, יתקשו הם להתכנס בעצמם למען חיפוש אותו נתיב ייחודי אשר להם מעוצמת החשש שמא יחשפו שוב לאותה פגיעה הן פיזית והן חוויתית. על כן, מן הראוי יהיה לנהוג בהם בכבוד, בעדינות, בנחישות, בסבלנות ובעיקר באור ואהבה. שכן, דרך נכונות המטפל ודבקותו בתהליך ההחלמה מתוך אמונה אמיתית ביכולתו של אותו אחד לאחוז שוב באמונה אשר תוביל אותו לביטחון. דרך אותה אינטראקציה יכול אותו מטפל לסייע לאותו אחד או אותה האחת למצוא שוב את האור הפנימי, את האמונה בעצמם ולהשיב להם את תחושת הביטחון. ארחיב אומר בנושא טראומות בהמשך לבוא.

תודה רבה.

"החרדה מהווה היא 'אזעקת שווא' שכן אין בה מן המהות האמיתית פרט להסבת תשומת ליבנו לעובדה כי איננו חשים בטוחים וכי איננו מאמינים דיו בקיומנו ובהוויתנו".