נשימה בימי קורונה

בחודשים האחרונים התעוררנו למציאות חדשה. מציאות אשר לכאורה נכפתה עלינו אך הייתה ידועה גם מראש. שכן, בעשרות השנים האחרונות בחרנו לבלות את זמננו בצמיחה תעשייתית, טכנולוגית, כלכלית ולכאורה חברתית. בעת הנוכחית נאלצים אנו לצמצם את אותו מגע הדוק אשר לנו עם אותו חומר בין אם מדובר על אותו דומם ובין כשמדובר על אותה קרבה הדדית בין אדם לאדם. אותו מגע אשר לנו, עליו למדנו לסמוך כעדות להוויתנו, קבלתנו, יוקרתנו, אהבתנו, נוכחותנו וקיומנו. ואילו לפני כמספר חודשים הגיח לעולם אותו וירוס, בין אם מכוון ובין אם לא, אשר נושא הוא שיעור משמעותי בעבור כולנו. אותו שיעור בכוחו של הלא נודע, של הנעלם מן העין, של השפעת הרוח עלינו ועל הוויתנו. אותו וירוס אשר נדרש חיפוש מאומץ בכדי לאתרו מבקש לעורר אותנו לצורך אותו חיפוש את אשר נעלם בתוכנו. חיפוש אותו עולם, אותם כוחות ואותה אמת אשר מניעה אותנו בדרכנו, מניעה את מעשינו ובחירותינו בעולם הנוכחי.

לאורך השנים אנו מבינים יותר ויותר עד כמה תלויה רווחתו של אדם בעולם הזה הנפשית, הרגשית, הפיזית ובעיקר הרוחנית ביכולתו לתקשר עם אותה אמת נשמתית אשר לו. שכן באשר בוחר אדם לסטות מן המהות ומן המשמעות אשר לו וללכת בדרכי אחרים ואילו אז חווה הוא את כל אותם קשיים, כל אותם פחדים, כל אותן חרדות, כל אותן מחלות וכל אותם משברים. ההתכנסות שמבקשת הקורונה וההנחיות הנוכחיות ובכלל הינה הכרחית ולא רק משום הימנעות מהידבקות והדבקה אלא משום הצורך באותו החיפוש אשר נדרש בעבור כל אחד ואחת מאתנו את אותה אמת ואותה מהות אשר לו. 

לאור המחקר והעדויות אשר עולות מנפגעי וחוקרי המחלה המדוברת עולה כי לה קיים אפקט מתמשך, תסמינים ארוכי טווח ובעיקר השלכות על מצבם הנפשי, הקוגניטיבי והתפקודי של אותם אילו אשר באו עמה במגע. אותו מגע פיזי אשר מבקשים אנו לנתק לצורך אותה בריאות ואותה המשכיות אשר לנו בתהליך. תסמינים אילו נובעים בין היתר מאותם שינויים והתאמות אשר נאלצים הם לבצע לנוכח המחלה כמו גם כל אותם אילו אשר רק נחשפו לאותו חולה ואותם אילו המבקשים ובצדק לדבוק בהנחיות ולא רק משום שאילו ההנחיות אלא לנוכח הצורך והרצון לדבוק ולבחור בחיים. אך גם לנוכח אותה חווית נגיעה במוות ובוויתור על החיים בצורה כל כך מוחשית עד כדי שעולה בהם אף יותר מתמיד אותה חרדה קיומית. אשר כמובן אינה מהווה חלקם בלבד אלא מהווה היא חלק בלתי נפרד מאתנו כאותו עם אשר נעקר הוא שוב ושוב מאמונותיו ומאדמותיו. אותו עם אשר נרדף גם בימים אילו בשל אמונותיו הן בתוכנו והן מחוצה לנו.

אותה חרדה קיומית אין היא נובעת בהכרח מאותו פחד אשר לנו שמא נפגע או נחדל להתקיים, שכן תוותר נשמתנו להתקיים גם בעת בה משיבה את הגוף אל הבריאה. אלא נובעת היא מתוך אותה ידיעה פנימית אשר לאדם כי אינו מקיים את אשר לשמו שב אל אותו עולם וכי סוטה הוא מן הייעוד ומן המהות אשר לו. ומשום כך נוטה הוא לחשוב שמא אין קיומו נדרש בהכרח בעולם. שכן, באם אינו מגלם תפקידו האמיתי וכי אז אין בו הצורך האמיתי ועל כן יכול להפסיק להתקיים. ראו דוגמה, באותו כוכב אשר חדל הוא מלהאיר על היתר ועל כן נותר הוא בעלטה וככזה כבה הוא ונעלם הוא מעיני כל ומעיני עצמו. אך יודעים אנו ומבינים כי אנו חסרים את אורו. אותו אדם אשר נגעה בו אותו חרדה קיומית מהווה הוא אותו כוכב אשר מכבה הוא אורו למען ישתלב באותה סביבה אשר לו ויטמע. אך בפועל מותיר אותו ואותנו חסרים אותו וחסרים ייחודיותו. הוא אינו מפסיק להתקיים באמת וקיומו אינו מוטל הוא בספק אלא בוחר הוא להסתתר עד לכדי היעלמות רק בכדי להשתלב באותן אמות מידה חברתיות אשר הכתבנו לעצמנו. 

נכון יהיה לומר למי שעוסק בתחום הבריאות ובכלל כי רבים מתוכנו גם באם אין באמתחתנו אבחנה סובלים שלא לצורך מכל אותם קשיים אשר לנו ברגש, בנפש, בגוף וברוח. המחלה הנוכחית מביאה עמה התעוררות לכל אותם היבטים אשר לנו ובנו. היא משפיעה על נפשנו, גופנו, מחשבתנו, רגשותינו ורוחנו גם מבלי לבוא עמה במגע פיזי. ועל כן, ניתן לומר כי החשיפה אליה לא רק שמובילה אותנו לאותה התבוננות והתכווננות מחדש אלא גם להתעוררות לעולם חדש, למציאות חדשה ולכן מן הראוי יהיה כי נקדיש תשומת ליבנו לדרך התערבות חדשה הן בכל אותם אילו אשר באו במגע ישיר עמה ואילו אשר זכו להתבונן בה מן הצד. 

בהתערבות חדשה קיימת הכוונה לסייע לאדם לחבור שוב אל אשר הוא, אל היעוד שלו, אל האמת שבו, אל אשר משמח אותו באמת, אל אשר מבקש הוא לעצמו ללא תלות בחומר ובהכרה ויוקרה חברתית. בדיוק כפי שמבקשת אותה הקורונה לדקדק בחיפוש ולמצוא את אותה אמת מבעד לכל אותם שקרים אשר בנו ומחוצה לנו. וזאת תוך התזכורת לשוב לנשום מבעד לכל אותן מסכות אשר עוטים אנו. שכן מהווה הנשימה תזכורת בכל רגע ורגע נתונים להיותנו מחוברים לנשמה, לרוח לצורך החזקת החיים בעולם הנוכחי. ועל כן, קיים הצורך לסייע לכל אותם אילו אשר נחשפו לנגיף לשוב אל אותה נשימה עמוקה ומפרה הן אותם והן את סביבתם. אותה נשימה מבעד למסכות היא אשר תאפשר בעבורם ועבורנו שחרור מכל אותם קשיים רגשיים, נפשיים וקוגניטיביים משום שיאבדו הם ממהותם. שכן נועדו הם לסייע לנו את ההתמקדות באותו תהליך חיפוש. אך באשר נבחר לשוב לדבוק ברוח, בנשימה ובמהות האמתית אשר לנו וכי אז כל אותן מגבלות פיזיות, רגשיות וקוגניטיביות יתפוגגו כלא היו. נכון יהיה גם לומר כי מדובר בתהליכים ארוכים ומשמעותיים בעבור כל אדם ואדם אך נכון יהיה גם לומר כי בכל אדם קיימת היכולת לרפא עצמו, להגליד ולהמשיך לצמוח ואילו מתפקידנו לסייע וללוות אותם בדרכם מתוך הביטחון אשר לנו בהם ובחשיבות קיומם.

בברכת בריאות טובה לכל עם ישראל, אהבה, שמחה ונשימה

חג סוכות שמח